כל התקרים כולם

Post date: Sep 25, 2011 9:10:50 PM

הכל התחיל בשעת ערב מאוחרת כשקבוצת גרמניות שישנה חדר לידי בגסטהאוס ניגשה אלי ושאלה אותי אם אני ארצה להצטרף אליהן ליציאה. הן כבר היו לבושות בהתאם והודיעו לי שיש לי עשר דקות להיות מוכן. "חמש יותר ממה שאני צריך" עניתי להן וזינקתי לחדר להחליף בגדים, זאת למרות שלמחרת תכננתי לעזוב את ספליט מוקדם בבוקר, "נו טוב דרינק קצר ונחזור" אמרתי לעצמי. השלישיה הזו, עד שעה קודם לכן ישבה שעות על הפלייסטיישן ושיחקה מן משחק קווסט-מלחמה שכזה ומתוכן היתה אחת שלא הפסיקה כל הזמן לצעוק לחברה שלה במבטא גרמני מפחיד הוראות בסגנון "שוט הים אין די האד! קיל הים!"

שוט הים אין די האד!! 

יצאנו לבר אוסטרלי קלאסי שנמצא בעיר העתיקה שם גיליתי שיש דבר אחד שמשמעותית יותר זול בקרואטיה מאשר בארץ וזה ג'ין טוניק שעולה רק 15 ש"ח היחידה. אז הזמנתי כמה כאלה, למה לא.  המקום התמלא ביצורים מוזרים ואז באיזשהו שלב היציאה קיבלה תפנית קריטית כשבאופן חצי מודע נתמענו בתוך קבוצת פאב קרול שבדיוק היתה בדרכה לשיא שלפני ההתרה שבבילוי (או במקרה של פאב קרול – ההקאה) והוא - המועדון. הליכה ארוכה למדי הובילה אותנו למקום השוכן ממש על שפת הים ועם מוסיקה מעולה שמחתי לגלות שלא רק שהכושר הגופני שלי נשמר אלא גם כושר השתייה שלי שכן היתי היחידי שם שהלך ישר וידע איך לחזור לאכסנייה, טוב גם פנחס בכלל לא שתה. שבנו לגסטהאוס רעבים מתמיד ובשעה חמש וחצי בבוקר בעודי מדבר עם ביאנקה (הידועה בכינוייה "שוט הים אין די האד") ואוכל שאריות קורנפלקס, הבנתי שמסתמן שינוי קל בלו"ז ליום הרכיבה של מחר. לא יודע למה, אבל בכל זאת ניסיתי להתעורר בשעה 10 בבוקר, אך מאוד מהר חזרתי לישון, כשבשלב מסויים אני רק זוכר שפיטר, העובד של האכסניה, נכנס לחדר ומלמלתי לו "פיטר, אני יכול להישאר עוד יום?" אני חושב שהוא אמר כן, כי התעוררתי רק ב13:00 ואף אחד לא הוציא לי את הדברים מהחדר. התיישבתי על המיטה ולרגע לא זכרתי באיזה מן טיול אני בעצם. דג'ה וואים משנה שעברה עלו לפתע, שתיתי ליטר מים ויצאתי לאכול במסעדה הכי טובה בספילט – קוראים לה Fife, היא ברחוב Tomića Stine 10 (אין לה כתובת מדוייקת, זה מספיק קרוב) וזו מסעדה עם אוכל מקומי מגוון, אווירה נעימה ומחירים נמוכים פי שתיים ממה שקורה מסביב. מומלץ בחום!

בבר האוסטרלי

בדרך חזרה מהמסעדה החלטתי לקחת נתיב טיפה שונה מהרגיל וללכת בין סימטאות קטנות בלב העיר הישנה. כן הישנה, לא העתיקה מוקפת החומות, אלא סתם ספליט הישנה, היא נראית עתיקה באותה מידה, אבל זה סתם בגלל הזנחה של איזה מאה שנה. יש לי מנהג שגם באוחריד במקדוניה עם נעמי מומש בהצלחה, לפיו בעיירות עתיקות וגבעתיות יש ללכת רק ברחובות וסימטאות שעולים בגובה, כלומר כל הזמן לחפש את זאת שלוקחת יותר לכיוון מעלה. יש לזה נטייה להסתיים במקומות יפים ומיוחדים. אז גם בצהרים ההוא המשכתי במנהג הזה אלא שהפעם הסיפור היה ארוך מהרגיל ואני, שלא מוכן לוותר וממשיך לעלות דרך זיגזוז בסימטאות, מצאתי את עצמי לפתע תופס גובה ובכלל יוצא מהאיזור העירוני הבנוי ועובר לאיזור מיוער שמאוכלס בעיקר בסנאיים קופצניים. המנהג מעולם לא דיבר על מה קורה כשנגמרים הבניינים. כביש עדין היה ועדין בשיפוע חיובי, אז המשכתי. 

ואז הגעתי לזה

בקיצור, אסור לי לעשות כלום בפארק הזה חוץ מלזרוק דברים לזבל

כבר עברו שעות מאז התחלתי ללכת בסימטאות העיר אי שם למטה ואז ראיתי את זה

המשכתי, ולבסוף הגעתי לראש הגבעה הזו. יש לבני אדם נטייה מוזרה לתקוע דגלים בנקודות גובה.

אין לי מושג מה זה המקום הזה אבל הוא מאוד יפה והוא מספק מבט פנורמי  מכ200-300 מ' על כל העיר ספליט ורצועת החוף שלה.

ספליט

משם הגעתי

שבתי בזריזות מטה וקפצתי לסיבוב אחרון בהחלט בעיר. מי יודע מתי תהיה הפעם הבאה שאוכל ללקק גלידות כאלה טעימות. עוד חזרתי מספר פעמים להוסטל תוך כדי מכל מני סיבות כשלבסוף יצאתי לאותה מסעדה (Fife) אך הפעם לארוחת ערב. כשחזרתי, לאחר פחות משעתיים, זה מה שמצאתי בכניסה להוסטל:

נו באמת. ביוון גנבו לי דגל. במונטנגרו את כל האופניים. ועכשיו בקרואטיה גלגל. ועוד אחורי. צריך להיות מניאק רציני כדי לגנוב גלגל אחורי. זו עבודה מלוכלכת ומעצבנת וזה הולך לעלות לי לא מעט כסף. מצחיק איך מכל המדינות בהם עברתי המדינה היחידה בה לא פגעו לי בשום צורה באופניים היתה אלבניה, שהיא המדינה שכולם אמרו לי עליה שהיא ארץ מסוכנת, מוצפת גנבים. עבר זמן קצר מרגע גניבת הגלגל ועד שובי לאכסנייה אז ברוח מונטנגרו החלטתי לצאת לסיבוב בשכונה אולי אמצא איזה שיכור שמתהלך לו עם גלגל של אופניים ביד. לא מצאתי. אבל נשבע לכם שאוסף העינויים שחשבתי עליהם וששקלתי ליישם על הגנב הארור במידה ויפול לזרועותי היה יכול לספק עלילה לטרילוגיה שלמה של סרטי אימה. היתי מאוד שלו כי ידעתי שזו לא באמת בעיה, זה יעכב אותי למחרת ביציאה כמה שעות ויעלה לי כמה מאות שקלים, אבל בתוך תוכי היתי מאוד עצבני. גנב זה אדם שבאופן כרוני מאבד כל התחשבות בזולת, זה פשוט נורא באיזה קלות דעת הוא מסוגל לדפוק בן אדם אחר.

הבנתי שמעתה והלאה לא מספיק לקשור את האופניים למשהו קשיח אלא נדרש גם לקשור כל חלק בר פירוק או לאחסן אותן באותו החדר שבו אני ישן. ככה למשל:

.זה בחדר שלי היום. לא לוקח צ'אנסים.

אז כצעד ראשון, שמתי את האופניים הנכות בתוך הגסטהאוס. פיטר בדיוק הגיע ואמר לי משפט שאני שונא לשמוע וגם לא מאמין לו – "זו הפעם הראשונה שמשהו כזה קורה פה" (אמרו לי את זה גם בקוטור) ואז הצטער אך הוסיף שהאופניים לא יכולות להיות בפנים כי זה יפריע לשאר האורחים והציע לשים אותן במן חלל משותף של הבנין. אמרתי לו שבלי התחייבות בכתב לפיה הוא מפצה אותי ב 4000 קונות במידה והאופניים שלי נגנבות אני לא מוציא אותן לשום מקום ומצידי אני קושר אותן לפלייסטיישן של הגסטהאוס ולעצמי ונראה אותו מפנה אותי (היתי עצבני כי פיטר, בדיוק כמו החברה בקוטור, אמר לי שזה בטוח להשאיר אותן איפה שהשארתי). רק אחרי שהסכים לתנאי הזה האופניים עברו למקום האחסון הזמני שלהן.

ויטמיני, מינרלי ופרוטאיני. כל אבות המזוני.

אין לכם שמץ של מושג כמה קשה להמשיך את הטיול בלי הגלגל האחורי ולכן בתשע בבוקר התייצבתי בחנות הידועה של בוריס וקניתי גלגל אחורי. לצערי היה להם רק כאלה עם סט של שבעה גלגלי שיניים בעוד שמערכת ההילוכים שלי היא של שמונה. יופי, כל החלפת ההילוכים המדוייקת שבוריס סידר ירדה לטמיון. נו טוב, זה עדיף על לנסוע בלי גלגל בכלל. להתקין את הגלגל ולכייל דברים גזלו לי עוד שעתיים ורק ב11:30 התחלתי לפדל מערב צפון מערב בכיוון יציאה מספליט.

אחרי חצי שעה הופיע רעש מעצבן מלווה בהיגוי מוזר. פנצ'ר בגלגל האחורי החדש. רות עבור.

אחרי תיקון פנצ'ר אני משתדל למצוא כמה שיותר מהר תחנת דלק כדי לנפח את הגלגל כמו שצריך. לנסוע עם הלחץ שאני מצליח לייצר עם המשאבה שלי זה לא מהנה ולא בריא. לקח המון זמן למצוא אחת כזו ובדיעבד זה היה המזל שלי שכן רבע שעה אחרי הניפוח. רעש של גומי מתקבצ'ץ' נשמע שוב וגיליתי להפעתי ששוב יש פנצ'ר. רוג'ר ד'את.

פעם ראשונה האשמתי עוד את החנות שמכרה לי פנימית דפוקה. פעם שנייה זה אולי צירוף מקרים כמו שאומרים בצבא אם כי תהיתי אם יש לזה קשר לניפוח בתחנת הדלק (אולי פוצצתי את הפנימית?). המשכתי וכשהגעתי לישוב בשם פרימושטן, ישוב עם שילוב מדהים של טופוגרפיה וארכיטקטורה, עליו המליצה לי המוכרת בחנות בספליט, שקלתי לסיים את היום, אך לא אהבתי את העובדה שאני רחוק כל כך מזאדאר והחלטתי להמשיך עוד.

פרימושטן

אם אני כבר שם ויש תחנת דלק החלטתי לנפח את הצמיג האחורי שמאז הפנצ'ר השני נסע על לחץ של משאבה ידנית. בקילומטרים הראשונים שאחרי היציאה מהישוב מפוזרים אתרי קמפינג ממש כמו פטריות אחרי הגשם ולבסוף נעמדתי עם האופניים בכניסה לאחד מהם, זה שהיה נראה הרציני ביותר ואז גיליתי ששוב יש לי פנצ'ר. די, פעם שלישית זו כבר תופעה. כמובן שאתר הקפמינג הזה נבחר כמקום לינה לאותו הלילה והיה לי ברור שמיד עם סיום התמקמותי בחלקת הקמפינג שלי אני נכנס לעובי הקורה וחוקר את תופעת התקר החוזר.  

לא אלאה אתכם בפרטי המחקר, השורה התחתונה היא שניפוח הפנימית ללחץ גבוה הפגיש אותה עם חלקים חדים שבמתכת החשופה של החישור. אני לא יודע אם זו היתה טעות של המוכר בחנות אופניים אבל נזכרתי שבגלגל הקדמי שבאופניים ובכל גלגל למעשה שיצא לי לראות  אי פעם, יש מן פס גומי שמתווך בין הפנימית ובין החישור. אין לי כזה בגלגל החדש ואני חייב אחד כזה. בקיצור, גזרתי את הפנימית החדשה (זו שקיבלתי באותו היום בחנות אופניים עם הגלגל החדש) ויצרתי ממנה מגן פנימית פירסט קלאס ולאחר מכן תיקנתי את הפנצ'ר של שתי הפנימיות האחרות. במהלך התיקון התאוריה שלי אוששה כשהתגלה חתך רציני בדיוק באותו המקום אצל שתי הפנימיות ואכן הוא היה בצד הפנימי שלהן, שזה מקום חריג לפנצ'ר (בדרך כלל החור יהיה בצד החיצוני, היכן שהיא חשופה לקוצים ושאר מזיקים) וגם בחישור אכן היה איזור מחורר עם שיני מתכת חדות שבלי כיסוי מתאים פשוט קרע את הפנימית ברגע שנופחה מספיק ונלחצה עליו.

מה שאני לא מצליח להבין זה איך בדרך הנדרס מצליח להפוך לבחורה ואז לחזור שוב להיות גבר

"בחורות, זהירות! עוד 25 מ' יעצור אתכן איש עם דגל ויגנוב לכן את החזיה"

אתה יודע שהחיים במדינה שלך דבש כשיש שילוט רישמי לדיסקוטק

היציאה המאוחרת ושלושת התקרים שנפלו עלי לא איפשרו לי להגיע ליעד המתוכנן וכך קוזזו 30 ק"מ מהמסלול המקורי לאותו היום, מה שהפך את הנסיעה לזאדאר, בהנחה שאני מעוניין להגיע לשם תוך יום נסיעה אחד, ליום של 100 ק"מ במקום 70. פעם אחרונה שפידלתי 100 ק"מ זה נגמר בנפילה מהאופניים וברעב מתקדם, מה גם שהפעם הדרך אמורה להיות קשה יותר.

החלטתי שאעשה כמיטב יכולתי ובעשר וחצי בבוקר, אחרי מקלחת מרעננת, יצאתי למזג אוויר פשוט נפלא, אי אפשר לבקש מזג אוויר טוב יותר מזה. עברתי בעיירות שכמוהן עוד לא יצא לי לראות בטיול, עם לשונות מפרציים שחודרים עמוק לתוך היבשה ממש כמו דלתא של נהר ומוקפות באיים קטנים. מצד אחד הנסיעה היתה מאוד מיוחדת ויפה אך עם זאת, היה זה יום הנסיעה השני שלי בלבד עם האופניים ה"מטופלות" ואחרי החלפת הגלגל הלא מוצלחת במיוחד, והעובדה שהתיקים יושבים טיפה שונה על הסבל, משהו פשוט לא הסתדר לי ולא פידלתי באותה הנוחיות כמו בעבר. עניין ההילוכים ממש הציק ולא הצלחתי למצוא את עצמי באף אחד מה-21 שיש לי שם. כאילו יש איזה חצי הילוך שלו אני זקוק והוא פשוט לא שם.  כעבור כמעט 80 ק"מ נמאס לי, השעה היתה כבר קרוב לחמש, היתי עייף למדי אך בעיקר רעב, וזה מתכון מעולה לעשות שטויות כמו להיתקע בשפת הכביש ולהתהפך. נעצרתי בישוב שנשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה, קוראים לו "סבטי, פיליפ ויעקוב" אני לא צוחק, חפשו בגוגל מאפס Sveti Filip I Jakov, אני שם!

החומה של אוזו ומוזו

זה פשוט מדהים, הסירות כאילו מרחפות באוויר.

אוקיי למה צילמתי את זה? כי זה המקדונלדס הראשון שאני פוגש מאז שנחתי באתונה.

הדת החדשה

אני ישן פה במן חדרי הארחה בסגנון קיבוצי משהו. אני 20 ק"מ מזאדאר וכנראה שאאלץ לוותר על ביקור בעיר. מחר אדלג עליה (היא גם לא בדיוק על הדרך, ואם לא כדי ללון בה אין לי סיבה להיכנס אליה) ואמשיך עד לאחד מאתרי הקמפינג שבתוך שמורת הטבע "פקלניקה" שאמורה להיות מיוחדת במינה, או כמו שאמרה לי המוכרת המטפסת בחנות בספליט (יש להגות את המשפט הבא במבטא רוסי כבד) "זו אטרקציה מספר אחת לכל משפחה וחובב טבע קרואטי".

ליל השתייה הוביל אותי להישאר עוד לילה בספליט מה שהוביל לחוסר בגלגל ובעיכובי הנסיעה הנלווים. וזה ילדים מזכיר לי את הכלל הידוע ש– אם שותים לא נוהגים, בשביל זה יש גנבים.

לילה טוב לכולם!