שיר עשירים

Post date: Oct 30, 2011 10:25:9 PM

דמיינו דרך בסגנון רוטשילד-הרצל אבל כפי שבטח נראו לפני 90 שנה כשהכל עוד היה נקי ובלי אוהלים, דמיינו שהדרך הזו ממוקמת, כמו רחוב הירקון, לאורך חוף ים חולי וזהוב. עד כאן תל אביב, עכשיו תעברו לראש הנקרה, צוקים הנופלים לים והרים שעולים ועולים בשכבות אל תוך היבשה. דמיינו את הדרך עוברת דרכם, ועכשיו דמיינו שהדבר הזה מתפתל לאורך יותר מ200 ק"מ ועובר דרך אינספור ישובים וערים ברצף התיישבותי כמעט מלא. תוסיפו פיצריות, קפטריות, גלידריות ודקלים ותשכחו מתל אביב וראש הנקרה, תחשבו אירופה ואלפים! ברוכים הבאים לריבירה האיטלקית.

סלע המחלוקת

רובכם בטח נתקל לפחות פעם אחת במושג "הריבריה הצרפתית", אז שמעו, היום הגעתי אליה ואני יכול לספר לכם שחוץ מהשפה והאנשים (ואני מציין את זה לחובת המקום) שום דבר לא באמת משתנה, הטבע לא מבחין בפוליטיקה וזה שעובר פה גבול מעניין לו את אתם יודעים מה. מגינואה באיטליה ועד לקאן בצרפת, האלפים הממזרים האלה מגיעים עד לים התיכון ונופלים מטה בחדות שלא תאמן כשבין צוק אחד למשניהו מפרידים עמקים בגדלים שונים המזרימים הפשרות שלגים דרומה אל מי הים התיכון. על הטופוגרפיה הזו התלבשו במשך שנים ישובים עשירים שצמחו והתפתחו בעידודם של אנשים עשירים אשר הגיעו לפה ביאכטות העשירות שלהן, עגנו אותן באחד מעשרות המעגנים העשירים שיש לאורך החוף, הלכו לבית הנופש העשיר שלהם ונהנו מאחד מאותם 280 ימים עשירים בשמש שאיזור זה מקבל בשנה. אני נהנתי עד כה מארבעה ימים נהדרים כאלה עם 20 מעלות ושמש חייכנית, מה שאיפשר לי אפילו לחזור לרכיבה בבגדים קצרים ומשקפי שמש (וחיוך כמובן). אלא היו ארבעת ימי הרכיבה המהנים ביותר שהיו לי. הדרך עולה ויורדת לאורך החוף אך לא בצורה קשה מדי, כלומר אם היתי מתחיל את הטיול בריביירה הזו היתי בוכה וחוזר הביתה, אבל אחרי חודשיים וחצי של מזוכיזם על גלגלים הגעתי למצב שעליות זה משהו שהביא פעם יהודים ארצה והפסקות זה משהו שהיה פעם בבית הספר בין השיעורים, אני פשוט מפדל בלי לעצור וזה לא משנה מה תוואי השטח ומזג האוויר - זה קל ממש כמו לרכב על אופניים, ברגע שתופסים את זה הכל כבר זורם לבד, רגע בעצם זה בדיוק מה שזה. מה שמוסיף להנאה הם מאות רוכבי האופניים אשר חולפים על פני בכל יום, רובם ככולם כאלו שמפדלים כתחביב ספורטיבי ולא למטרות טיוליות. אני חושב שהמשקל הכולל שלהם ושל האופניים קטן יותר מהמשקל של התיקים שאני סוחב לבדם, חוץ מזוג אחד שיצא לי לראות שרכב עם תיקי צד, כולם רוכבים ספורטיבים והעובדה שאני "לא מקומי" מעוררת התפעלות בקרב נהגים מכל הסוגים אשר צועקים לי כל מני דברים מעודדים באיטלקית כמו "בראבו א-לה לאנצ'יה". בכל מקרה ריבוי רוכבי האופניים יוצר מצב שנהגי המכוניות הם אלו שמרגישים לא בנוח על הכביש וצריכים לנסוע על פי החליל של הראשונים, אם זה בקצב ואם זה במיקום על הכביש.

חילקתי את הדרך אל הגבול הצרפתי לשלוש, מגנואה פידלתי לעיר הנמל סאבונה, עיר יפהפה הבנויה בשיפכו של אחד העמקים היותר רחבים שלאורך החוף, משם לעיר בשם אנדורה אשר שוכנת ליד עיר יפה הרבה יותר בשם אימפריה, לגביה אני ממש סקרן מה אוהדי הכדורגל צועקים במשחקים שלה, ומשם המשכתי לונטימיליה אשר נמצאת ממש על שפת הגבול עם צרפת. חלקים מהדרך כלל לא עוברים על כביש החוף אלא במן שבילים מיוחדים שנסללו ממש על קו החוף ושעוברים דרך אינספור מנהרות שנראה לי ששימשו כבונקרים במלחמת העולם השנייה והיום משמשים כמסלול הליכה לכאלו שאוכלים יותר מדי פיצות במהלך היום.

מסלול מיוחד לאוכלי פיצות

גם הרומאים רכבו על אופניים פה

מבצרים ומנהרות, יש חצי מיליון כאלה לאורך הדרך

איכשהו שתי הערים האחרונות בהן עצרתי הן היחידות לאורך החוף הנטולות כל חן או עניין, אנדורה היא מן חדרה מקומית וביום המחרת עצרתי כאמור בונטימיליה שהיא מן נתניה מקומית. אבל מה שהולך בינהן - או לה לה, כשמבין כל המקומות בהם עברתי בימים האחרונים לאורך הריביירה גולת הכותרת היא ללא ספק העיר סאן רמו, שם עצרתי לכוס קפה מעולה, מה שבאופן מתפיע זיכה אותי להשתעשע עם הדבר המופלא הזה אשר ללא ספק בטיול הבא יחליף את הלפטופ שאיתו אני מסתובב כעת -

אני מוודא שאני על המפה

לאורך שנים רבות סאן רמו היתה מעוז אנשי הבוהמיה ועשירי העולם בניהם אלפרד נובל ומספר צארים ונסיכות כתר רוסית אשר החזיקו בתים במקום ונהנו מאווירת הנופש, החופים ומזג האוויר הנפלא שהמקום מציע. סאן רמו זוכה למזג אוויר יחודי ביחס לשאר אירופה ונחשבת לעיר בה האביב שוהה לנצח שכן היא חשופה לחלוטין לים התיכון אך כלואה באופן הרמטי מצפון על ידי האלפים אשר עולים גבוה מאוד מעל העיר, מה שמייצר מזג אוויר יציב מאין כמוהו. סאן רמו היא גם נקודת הסיום של אחת מחמשת תחרויות האופניים המרכיבות את הסבב העולמי לרכיבה, זו הקרויה על שמה ושמתחילה 300 ק"מ צפון מזרחה בעיר מילאנו.

בסאן רמו נקלעתי לסיטואציה הזו. היא לו זזה. זה היה פשוט מגוחך, לא יכולתי לעקוף אותה משום צד.

אלא היו ימים מהנים לרכיבה אך פחות נעימים לארנק, יקר פה ואפילו כשהולכים לחלופות הזולות ביותר, כאלו שאפילו כוכב בודד לא קיבלו מאף אחד, עדיין עשרות יורו זה המינימום ללילה כולל ארוחת בוקר בצורת בסקוויט עם ריבת עובש.  

למזלי האבולוציה יצרה את העם האסייתי אשר בתורו יצר את האוכל האסייתי ואז תודה לאל היגר ביחד איתו לאירופה והתיישב בין היתר לאורך הריביירה האיטלקית, שכן מלבד פיצה וטירמיסו שלא מהעולם הזה שיצא לי לאכול באחד הערבים - האוכל הטעים, המזין וחשוב מכל, הזול הזה, ענה לכל צרכיי בימים האחרונים.

מגדל השעון של סאבונה, חיפשתי, אין חומוס באיזור.

רעיון יפה

באמת לרסק עגבניות היה טעם מוזר

ביום הנסיעה לונטימיליה, לקראת צהריים וכשהבטן שלי החלה לעשות רעשים של "תאכיל אותי", קלטתי שבין אוכל אסייתי לפיצה וחזרה לאוכל אסייתי הגוף שלי לא צרך פרי משום סוג שהוא זה יותר משבוע ולפתע נהיה לי חשק עז לויטמין C. עצרתי בקורפור במטרה לקנות משהו כמו בננה או תפוז, אך היות ונכנסתי למקום רעב, השתלט עלי יצר הקניות לאוכל ויצאתי עם ארוחה שלמה ליומיים כשחוץ מבירה הכילה בפעם הראשונה באמת את כל אבות המזון. זה עלה לי פחות מכל ארוחה שהיתי מזמין במסעדה וגם דרש ממני פחות זמן, וזאת על אף עמידה לא סבירה בתור בקופות אחרי איזה איטלקי אנטיפת שמעולם לא שמע על המצאת הכסף, הוא חי בשלווה עם קופונים פגי תוקף.  

יש כל כך הרבה דקלים בריביירה אז הוחלט להתחיל להשתמש באמצעי מניעה

קשה לראות אבל יש רמזור ורשת בתמונה, הרשת תוספת אבנים כל הזמן והרמזור אדום במידה וסלע הצליח ליפול על הכביש עצמו

סאן רמו, כל תורן שאתם רואים מייצג מאה מיליון יורו.

הסטטיסטיקה מראה שאחד מכל שלושה דקלים יהיה קירח.

כשיצאתי הבוקר מהאכסניה בה ישנתי בונטימילה עובד הקבלה שאל אותי לאן אני ממשיך היום אך משום מה חשבתי שהוא מתכוון לשאול מאיפה הגעתי אז אמרתי לו "אתונה" והוא שפך את הקפה שהוא בדיוק לגם, הוא התחיל להתפוצץ מצחוק ורק מאוחר יותר הבנו אחד את השני. מה שכן, הוא עשה לי הכנה לקראת המשך היום כשבמקומות בהן נוצרה אי הבנה בשיחה הוא עבר לצרפתית, שזה משהו שצרפתים עושים מהרגע הראשון שהם פותחים את הפה. ואכן בשעת צהרים מוקדמת הגעתי לעיר הצרפתית מנטון שם עם הגעתי ישר אנשים התחילו לעלות לי על העצבים וזאת למרות שהעיר עצמה מקסימה. בדרך יצא לי לחצות את אחד הגשרים שמעל דיבלול נהר כלשהו שזורם ליד ונטימילה ואז בעומק הוואדי נגלה לעיני מה שחיפשתי כבר כמה ימים לשווא - פסגה מושלגת. בעונה זו ציפיתי שהדבר יהיה אפשרי, ואכן מדובר מחזה מיוחד לעמוד בעשרים ושתים מעלות ליד חוף הים התיכון ולראות פסגה אלפינית מושלגת עולה מעל קו ההרים הראשון שנופל למים.

מאחורי הים

אריוודרצ'י איטליה, בונז'ור והלוואי ותחרבי עד ליסוד צרפת!  בחודש האחרון איטליה רק חיזקה אצלי את מעמדה כאחת המדינות האהובות עלי באירופה ולצערי הדבר עלה לי במנת יתר של פיצה, מאכל שאני פשוט לא יכול לראות יותר ושאני לא חושב שאוכל להכניס לפה בשנה הקרובה.

ברקע - הפוסט הבא. (מונאקו)

בפוסט הבא אספר על חוויותי ממונאקו, המקום היחיד שבו הנייר טואלט בשירותים עשוי משטרות של חמישה יורו ועל ניס שהיא עיר מאוד יפה אבל בכל זאת צרפתית ועוד דברים רבים שעוד לא קרו אז אני אין לי משהו חכם להגיד עליהם. אייפון 4s וגם הגוגלפון החדש מגיעים לצרפת, אתם מוזמנים להעביר לי 4000 שקל ל"טאב המפתיע" ואם המוכר הצרפתי המפגר יבין שאני רוצה אייפון ולא מלפפון אז אני אפילו אשלח לכם אחד. עד אז, שיהיה בהצלחה בשנת הלימודים שהושבתה לטובה!

האא תלכו לעזאזל אפילו את השלט הסתרתם לי יא חולרות! אני עובר במדינה שלכם רק כי היא מפרידה בין איטליה לספרד.