על קאווה סיום

על אף החשד שמספר קולות זויפו, תוצאות משאל העם לגבי המשך הטיול שלי, שכלל עשרות מצביעים מרחבי העולם, הפתיעו אותי עם חלוקה שווה בין שתי האופציות, חצי-חצי מושלם. ואתם יודעים מה, אי אפשר היה לשקף בצורה מדוייקת יותר את הלבטים שהיו לי לגבי המשך הפידול.

לפני שלושה ימים מזג האוויר הסגרירי נעלם ואת מקומו תפסו שמים בהירים, שמש וטמפרטורות אביביות. כבר ראיתי את עצמי ממשיך דרומה כשלקראת שינה הרגשתי שצידה השני של המשוואה האחראית על תנאי הפידול מתחיל לעשות בעיות – הבריאות שלי. כאב גרון וצינון הגיעו משום מקום ואילצו אותי להשאר עוד יומיים באכסנייה. יומיים שבהם עשיתי מחדש חושבין על כל הדילמה הזו שכן באמת לא הרגשתי שלם עם ההחלטה שלי להמשיך. ישבתי וחשבתי, בעד, נגד, מנסה להבין מה השיקולים שמטים את הכף לכל צד, מה גורם לי לרצות להמשיך ומה בי קורא לי לחזור לארץ. ישבתי וחשבתי כל כך הרבה שהתחיל לכאוב לי הראש. הראש הפסיק לתפקד ולא נשארה לי ברירה אלא ללכת בעקבות רחשי ליבי.

"בשונה מעלילתו של ספר אשר חייב לציית למערכת חוקים סבירה והגיונית שתמצא אמינה על ידי הקורא, המציאות משוחררת ממגבלות כאלו ועל כן מספקת את הסיפורים היפים מכולם", כך אמר מארק טוויין, ובצורה התמציתית - "המציאות עולה על כל דמיון". אני זכיתי לקבל דוגמא חיה לדברים הללו, כשמכל התרחישים שדמיינתי לאיך יתפתח טיול האופניים שלי אף לא אחד כלל מצב שבו פחות מחודש מתחילתו אני אפגוש בחורה שתשבה את ליבי. וכאמור, בסופו של יום, לאחר שהשיקולים מכל צד איזנו אחד את השני בשלמות מופתית, נשארה אחרונה מילתו של הלב.

אחרי שלושה וחצי חודשים, 3500 ק"מ ופידול על אדמתן של עשר מדינות, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לחזור הביתה. אני מודה לכל מי שפירגן וחיזק אותי לאורך הדרך ורק יכול לקוות שבעתיד האיחוד האירופי ישכיל לבנות גשר שיחבר באופן ישיר את איטליה לספרד ובכך יחסוך עוגמת נפש לרוכבי אופניים רבים. לכל מי שרוצה לשמוע סיפורים אמיתיים על הדרך שעברתי ולא את המעשייות שהמצאתי בשביל הבלוג, אני מניח שיהיה אפשר די בקלות לשכנע אותי להיפגש לבירה באיזה בר תל-אביבי ולשמוע על כל מה שלא יכלתי לפרסם ברבים.  אז עד הטיול הבא - נהנתי לספר, לבדר, לעניין ואם זה נתן למישהו מכם גם השראה למשהו, אז גם להוות השראה, ובין לבין אפילו לפדל קצת באירופה.

שלכם, רן.      

נ.ב.

רישמית יש לי עוד מקטע אחד לפדל מחר – מההוסטל לשדה"ת של ברצלונה. מבין שתי טיסות החזרה האחרונות שהיו לי לישראל פיספסתי שתיים, אז תאחלו לי בהצלחה.

ועוד נ.ב.

העברתי תשעה ימים בעיר המדהימה הזו. מגיע לה פוסט אחד לפחות אם לא עשרה, אבל בסופו של דבר בין מסיבה, קאווה, בירה, אוכל מעולה, מזג אוויר נהדר, אנשים מדהימים ופרינגלס בטעם חמון, מחשבותי נדדו בעיקר בשאלת החזרה לארץ ועל כן בתיאור חוויתיי מהימים האחרונים אין ספק שברצלונה קופחה, ולא בצדק. מי מכם שביקר בברצלונה יודע על מה אני מדבר, ולמי מכם שלא ביקר לא נותר לי אלא לקרוא לו להגיע הנה ברגע הראשון שיתפאשר לו, מדובר בעיר המהנה ביותר מבין כל אלו השוכנות לאורכו של הים התיכון, ואומר את זה מישהו שביקר בחלק מכובד מהן. (היא אולי שנייה רק לתל אביב)