גשם דלמטי

חוץ מהעובדה שהשמש נעלמה לחלוטין, אני לא זוכר שום דבר מיוחד מיום הרכיבה בו יצאתי מKlek. משהו קרה למזג האוויר וזה לא היה משהו טוב. פידלתי תחת שכבת עננים אפורה וסמיכה שמדי פעם שחררה טיפה או שתיים. לא היה שום מקום ספציפי שאליו תיכנני להגיע בסוף אותו יום, במקום זאת קבעתי לעצמי קריטריון לאיפה אני לא עוצר, וזה בשום מקום שרחוק יותר מ80 ק"מ מספליט; לא רציתי לפדל יותר מזה ביום המחרת ועל כן החלטתי לפדל עד שאגיע לישוב שיהיה מספיק קרוב לספליט ויעמוד בקריטריון השרירותי הזה.  

מי סגר את השמש?

יש למטה בתהום שמצד שמאל ערימה של עשרות מכוניות שהתבלבלו ופנו שמאלה.

הגעתי למספר ישובים בהם מאוד התחשק לי לעשות את הלילה אך בדיקה מהירה של המרחק שלהם מספליט פסלה אותם. לבסוף הגעתי לישוב שאין לי מושג איך לבטא את שמו היות והוא הכיל שלוש אותיות עם כל מני צ'ופצ'יקים מעליהם ואני רק יכול לנחש שקוראים לו ז'יבוגושצ'ה. אבל מה זה משנה איך קראו לו, הוא היה בדיוק 79 ק"מ מספליט ומבחינתי זה היה לא פחות ממושלם. עונת התיירות בקרואטיה הסתיימה בערך יום לפני ורוב המקומות כבר לא היו פעילים. שזה מוזר בהתחשב בעובדה שרובם הם למעשה בתי משפחות רגילים שחלק מחדריהם משמשים לצרכי תיירות. מה זה אומר שהם לא פעילים? שאין להם מצעים על המיטה? לבסוף מצאתי מקום שהסכים לקבל אותי ובמחיר טוב אפילו ולמרות שרשמית לא היה להם אינטרנט לאורחים, ניצלתי את העובדה שהבת של בעלי המקום חיבבה אותי ואחרי פלרטוט אינטרסנטי קצר הסכימה לתת לי גישה לוויפיי שלהם, אבל התחננה שלא אראה וידאו כי הם מוגבלים ב 15 ג'יגה לחודש. הבטחתי לה שאין שום סיכוי שאני אצפה בוידאו ועליתי לחדר להתקלח. כל הזמן הזה אבא שלה לא הפסיק לחזור על צירוף המילים ביסיקלטה ואתונה ואז לצחקק, אני בתגובה פתחתי סקייפ ואחרי 3 שעות של שיחת וידאו עם נעמי, נראה לי שסיימתי להם חצי מהחבילה החודשית שלהם, לפחות זה מה שהפרצוף שלה שידר בבוקר כשנפרדתי מהם לשלום בנוסף לעובדה שהיא לא היתה מוכנה לדבר איתי.

דוז פוואה. הבירות הקרואטיות לא מאכזבות. אפילו לא בגשם.

מי שעוד נראה מסוכסך איתי היה מזג האוויר. בשעה שבע בבוקר העיר אותי רעש מוכר אך כזה שמזמן לא יצא לי לשמוע. רעם. הנחתי שאני חולם וחזרתי לישון. התעוררתי שוב בשעה 10 כשבאוויר מתפשט ריחו הרענן של היורה הקרואטי. אחרי בצורת של שישים ואחת ימים, כל המים שנאגרו איפשהו בשמים בזמן הזה התפרצו בסערה וירדו אל הקרקע ביום אחד. למרות זאת ועל אף העובדה שהיה בהחלט קר מהרגיל, יצאתי לרכיבה לבוש כהרגלי במכנס דרייפיט קצר, סנדלים ובשינוי קל של חולצת רכיבה קצרה אך טיפה עבה יותר. ביציאתי מהעיירה תפס אותי תייר פולני שבגשם שוטף התחיל לנהל איתי שיחה על עולם רכיבת האופניים מתחילת המאה ה20 ועד היום, עד שבשלב מסויים הזכרתי לו שהיום למשל יורד גשם, אז אשמח אם ישחרר אותי מההרצאה המרתקת שלו. הוא נורא התלהב מהמפגש וצילם כמה תמונות שלי. הוא אמור לשלוח לי אותם במייל אבל כמו שאומרים, התמונות לא הגיעו לשולחן המערכת עד למועד סגירת הפוסט, כך שלצערי אין ביכולתי לשתף אותן כעת.

כאן אמורות היו להיות התמונות שצילם הפולני. דמיינו מטומטם יושב על אופניים בגשם זלעפות לבוש כאילו הוא הולך לים, ועוד מחייך.

מישהי חכמה אמרה פעם שסבל הוא מה שקורה כאשר אנחנו מתווכחים עם המציאות, וזו בדיוק הסיבה מדוע אחרי שעה של רכיבה בגשם השוטף וברוח המקפיאה כשהשיניים שלי מתחילות לנקוש עצרתי בתחנת אוטובוס מקורה, פרקתי את כל הציוד מהאופניים ומתחתיתו של כל תיק שלפתי את בגדי האקלים הרטוב שלי, אשר אני מודה שלא חשבתי שיחשפו לאוויר העולם לפני בוא אוקטובר. ייבשתי את עצמי (היתי רטוב לחלוטין, כמו אחרי מקלחת) שמתי נעליים עם כיסוי גורטקס, מכנסיים שעולות בערך כמו האופניים שלי ומעיל שעוצב על ידי מהנדסים רוסים כך שהצבע שלו יהיה ניתן לזיהוי מהחלל. במשולש ההצלחה של כל הישג פיסי, אחד הקודקודים הוא הלבוש. לבוש נכון הוא הרבה פעמים ההבדל בין כישלון וסבל נורא ובין הנאה והצלחה וכמו שלמנוע יש טמפ' עבודה אידיאלית כך גם בן אדם צריך את תנאי העבודה המתאימים, ואני, עטוף בלבושי החורפי, היתי בטמפרטורת העבודה המושלמת. פתאום הכל הרגיש כל כך נעים וקל. הביגוד גם מוסיף מן הרגשת ביטחון, אמנם מפוברקת לחלוטין, שכן זו אשליה שאם אני אפול עם הבגדים לא יקרה לי כלום, יקרה לי בדיוק אותו הדבר פלוס נזק של הרבה שקלים של ביגוד קרוע, אך עם זאת לפתע מזג האוויר החורפי כלל לא נראה כמטרד אלה כשינוי אווירה מרענן. ואז חלפתי במהירות בתוך שלולית ענקית כשרגל ימין שלי שוקעת בה לחלוטין. נעל ימין אספה בדרכה ליטר מים ואת כל הנסיעה העברתי כשכף רגל ימין שקועה באמבט של מים קרים. לאורך כל הדרך לא נתתי לאפרוריות לדכא אותי, נהפוכו שמתי מוסיקה שמתאימה לאווירה, עטפתי את פנחס השני בכיסוי ייעודי והוא ניגן לו בשמחה בגשם; נהנתי מכל רגע כשבפעם הראשונה בטיול אני תופר עליות מבלי להזיע. מוסיקה זה דבר מדהים, היכולת שלה להכניס שמחה גם בסיטואציה העגומה ביותר היא פשוט יוצאת מגדר הרגיל, אצלי לפחות.

"The sea was angry that day my friends..."

האוטו של מיקו

עוד עליה

עברתי בדרך כל כך הרבה כפרים וישובים ששווים נופש קצר או לפחות ביקור של כמה שעות, כל אחד עם חוף פרטי קטן, מסעדונת ובית קפה ואפשרויות לינה אינסופיות, וצמוד לכל אחד תמצאו פק"ל מצודת אבן וונציאנית. ושלא תחשבו שמקומות היו שוממים בגלל מזג האוויר, זה תמיד מפתיע אותי מחדש איך האירופאים המשוגעים האלה מסוגלים לשכב על חוף ים עם בגד ים אפילו כשסגרירי וקר.

ספליט ממוקמת על מפרץ טבעי שהלוואי והיתי יכול להגיד עליו שהוא מישורי, אך ה20 ק"מ האחרונים טרם כניסתך לעיר עוברים ממש על קו המים באופן מישורי למופת. לפניהם יש עלייה מרשימה שמסתיימת בירידה שהיא חלומו הרטוב של כל רוכב אופניים (ורטוב אכן היה). הרוח היתה כל כך חזקה שבשילוב כל מעטפת הביגוד שהיה עלי ושהפכה אותי לאווירודינמי בדיוק כמו מצנח רחיפה, האופנים לא הסכימו להתקדם בירידה. פידלתי אותה כאילו השיפוע שלה הפוך ואני עולה בו, ומולי עברו בקלילות רוכבי אופניים שעלו את העלייה כמו ספינות מפרש קטנות שנסחפות עם הרוח. לעזאזל איתם. בערך באותה ירידה התחוור לי שלמערכת הבלמים, הקדמית והאחורית, אין שום יכולת יותר לבלום את האופניים, הם רק חוללו מן גרר חלש שלא האט אותי בשום צורה, אך היות ומיהרתי זה לא כל כך הטריד אותי. ואם שנייה להיות רציניים, אז תאמינו או לא, בכביש הפתוח בלמים זה פחות חיוני ממה שזה נדמה, בעיקר אם אין שום צומת בדרך. בעיר לעומת זאת הסיפור שונה ומהרגע שנכסתי לספליט זה הפך את הנסיעה למורכבת הרבה יותר ופעמיים כמעט שאספתי איתי על הכידון איזה סבתא קרואטית שהלכה בזיגזג. היה לי קל שלא להתרגש מזה יתר על המידה שכן כפי שכבר הזכרתי מספר פעמים בעבר, ספליט היא המקום בו תכננתי להעביר את האופניים טיפול 1500 ומבחינתי הבלמים לא יכלו למצוא זמן טוב יותר להתפגר מאשר עכשיו.

לפני ספליט עוברים בעיר מקסימה בשם אומיס שאם היתי יודע שהיא כזו יפה היתי עוצר בה ולא בספליט (כבר הזמנתי לינה לספליט לאותו היום), שם חציתי לראשונה משהו שאפשר לקרוא לו נהר שגם אינו מלא ברפש.

בוב ספוג

נורא קריטי לא לעבור את ה20 קמ"ש ב10 מ' הללו

לספליט הגעתי באותה שעה בה המנגנון האוטומטי של פנסי הרחוב מדליק אותם. אחרי התברברות סטייל דוברובניק, אך קלה יותר, כזו שלא דרשה ממני לנטוש את האופניים, הגעתי להוסטל שם גילתי אינספור אוסטרליים במצב שכרות קל, מממ..מוקדם מהרגיל, פקיד קבלה לעומת זאת לא היה נראה באופק. שאלתי את החבר'ה אם הם יודעים איפה הוא והם ענו לי ש"הוא בא והולך, אך לאחרונה נראה שהוא יותר הולך". תוך כדי שאני ממתין לשובו עברתי על הציוד שלי שנערם בכניסה לגסטהאוס וגיליתי שהתיק של הלפטופ נרטב כולו, הלפטופ איכשהו שרד את זה אבל הדרכון שלי נראה כמו אוסף ניירות טואלט משומשים שנכרכו בנייר טואלט טיפה אכותי יותר בצבע כחול. מה אכפת לי מהדרכון, לעומת זאת הויזה האמריקאית שלי, רק לא הויזה האמריקאית שלי. דיפדפתי אליה וכשהגעתי לדף המיוחל גיליתי שרן שבתמונה שבויזה הקיא על עצמו, לפחות ככה זה נראה.

מייד אחרי זה נחרדתי לגלות שגם תכולת התיק הכתום של נורת'פייס, זה שכתוב עליו בענק "WaterProof", רטובה כולה. מדובר בכל הבגדים שלי למעשה שאחרי שעות של רביצה במי הגשם הריחו כמו ביצה, ולא שלפני זה הם הריחו מדהים. היתי צריך לדעת שאם קונים בנפאל תיק שרשום עליו שהוא עמיד במים, הוא יהיה הכל חוץ מעמיד במים. אני צריך להגיד תודה שהוא עוד לא התפרק בכלל. תליתי לייבוש את פרטי הלבוש הקריטים ויצאתי לסיבוב בעיירה לבוש בפעם הראשונה בטיול במכנס ארוך (שהיה חלקית רטוב והתייבש כבר עלי). הדבר הראשון ששמים לב אליו תוך כדי שיטוט ברחובותיה של ספליט, זה העובדה שמדובר בעיר של מאפייות. אני אוהב ערים כאלו ומיד צ'יפרתי את עצמי באיזה מאפה טוב במילוי אגוזים. השתדרגתי גם בתוכנית אינטרנט אמיתית לסלולאר ואחרי ארוחת ערב חזרתי לשנת ישרים באכסניה.   

קמתי לקראת צהרים ולקחתי את האופניים לרופא כללי. הד"ר עונה לשם בוריס והוא מנהל חנות אופניים שכמוהה לא ראיתי באף אחד מ1500 הק"מ שבין אתונה וספליט. כשסיפרתי לו את זה הוא השיב לי שאני לא הראשון שאומר לו את זה. מדהים, אבל אם תתחילו לנסוע מהקצה הדרומי של הים האדריאטי שבדרום יוון החמימה (מה שמכונה למעשה הים היוני) ותסעו לאורך החוף מרחק של יותר מ 1500 ק"מ, ספליט זו העיר הראשונה האמיתית שתתקלו בה. כלומר אם בא לכם איזה צעצעוע משנות השמונים אז תמצאו שפע של ערים, אבל לתקן אופניים ברמת חלקים אירופאית - רק בספליט.

האופניים שלי כרגע בידיו הנאמנות של בוריס, אשר קיבל ממני 24 שעות להעביר את האופניים רמונט מקיף הכולל את החלפת מערכת ההילוכים ומערכת הבלמים, החלפת ציר הפדלים, החלפת סבל, יישור גלגל אחורי, החלפת רגלית וביקשתי גם שיעשה להם פוט מסאג' ופילינג. אני לא אספר כמה זה עולה, אני כן אספר שבמחיר כפול כבר יכלתי לקנות אופניים חדשות. כשהסברתי לבוריס מה נדרש ממנו הוא היה נראה קצת מבוהל ואמר לי "זה המון עבודה, אני מצטער אבל זה יקח לפחות כמה שעות עד שאני אסיים את זה", צחקתי ואמרתי לו "בוריס, טייק דה טיים ותעשה עבודה טובה, יש לך 24 שעות".

הטיילת של ספליט

משם המשכתי ברגל לעיר העתיקה, שהיא Same  Same כמו כל עיר עתיקה במחוזות אלו. ובמחוזות אלו אני מתכוון לחבל הארץ בו אני נמצא אשר נקרא "דלמטיה" המקום בו לפני 300 שנה בערך הוצג הכלב הדלמטי הראשון, זה הלבן עם הנקודות השחורות. לפחות ככה האגדה מספרת.

ביקרתי גם במוזיאון העיר. הכניסה עולה 7 שקלים, שזה שבעה שקלים יותר מדי. בזבוז זמן נוראי, הדבר הכי מרתק שיצא לי לראות שם זה איזה ארון חשמל פתוח שכמה טכנאים עמלו על תיקון אחד הנתיכים שלו. אני באמת לא יודע מה המוזיאון הזה רוצה להגיד, הוא אפילו לא מספיק משעמם כדי שיזכה לכינוי משעמם, הוא פשוט לא מוגדר. אחת התמונות שתלויות שם זו מן תמונה של תיירים מסתובבים בעיר העתיקה בשנות ה70. מה זה אמור להביע? למעשה הדבר הראשון שאתה קורא בכניסה למוזיאון זה כיתוב שאומר משהו כמו "מלך רומי כלשהו הגיע לאזור הזה במאה הרביעית לפני הספירה והקים פה מצודה יוונית והעובדה שהמקומיים לא התנגדו למהלך הזה ניתנת להסבר על ידי שתי אופציות – הראשונה שזה לא באמת קרה והשנייה זה שזה קרה בזמן אחר". אני רציני, זה מה שכתוב בכניסה. במילים אחרות, איך שלא יהיה הסיפור על המלך הזה הוא שקר. זה פשוט מוזיאון השקר ההיסטורי של ספליט (ואני בכלל לא נכנס לשאלה למה מלך רומי מקים מצודה יוונית ולא רומית).

Same Same but different

מגדל רומי יווני

סימטא ספליטית בעיר העתיקה. השמש שוב מחייכת אלי

שער הרחמימסקי

זה פסל נורא מפורסם מסתבר, אין לי מושג למה

חוץ מזה את עיקר הזמן העברתי במקומות כאלה:

לא יודע, זה פשוט טעים לי נורא וגם אומרים שזה משמין, שזה משהו שאני מנסה לעשות כי אני אוכל בערך ארבע ארוחות צהריים ביום ועדיין מאבד משקל. רכיבה על אופניים שעות על גבי שעות בתוואי שטח מעצבן זה מסתבר אחלה דרך לשרוף קלוריות.

זה כמובן תמרור של משטרת האופנה

כן, אפילו יצאתי

אין לי מושג איך קוראים לזה, ממה זה עשוי או איך עושים את זה ואני גם לא רוצה לדעת, זה היה מעולה והשתייה היחידה שהמוכרת מסכימה למכור לצד זה היתה בירה. זה גם עולה רק עשרה שקלים. מה צריך יותר מזה?

יום הרכיבה לספליט היה אחד מהקשים, 80 ק"מ שפודלו תוך 4 שעות (היו במצטבר גם עוד שעתיים של עצירות) ולמחרת התעוררתי, לראשונה בטיול, עם כמה שרירים תפוסים. הוא גם גרם לי לקלוט שאני חי עם מחסור של שעתיים של אור שמש ביחס לאלו שהיו לי בתחילת חודש אוגוסט ביוון, אז השמש שקעה בין שמונה לשמונה וחצי, מה שהביא אותי למרדף מותח מול השקיעה ולמצב שבו אני מפדל על כח רצון בלבד, כמו המאה מאתיים מטרים אחרונים של ריצה ארוכה, שכן אנרגיה לא היתה בי יותר וכל מה שרציתי זה לעצור, אבל זה לא בא בחשבון בזווית שבה השמש עמדה לה מעל האופק. היום היה יום מנוחה נוסף, שיחררתי את האופניים שלי מהמוסך והם במצב יותר טוב מזה שבו היו טרם יציאתי לטיול; אני מאוד מרוצה מהתוצאה, חוץ מהעובדה שהם לא יכלו להחליף לי את הגשר של ההילוכים הקדמיים, זה שנשבר עוד ביוון, אבל הם איכשהו גרמו למצב שיחד עם האילתור שלי הוא יעבוד כרגיל. היום הקיץ חזר לפתע ומזג האוויר היה טוב מתמיד, ניצלתי זאת לסיבוב בעיר, הפעם כבר על שני גלגלים ועם בלמים שעובדים, כשבשלב מסויים נכנסתי למן חנות "למטייל" קרואטית בחיפוש אחר מיכל גז עם הברגה (ולא נקירה) רק כדי לגלות שגם להם אין כזה והמוכרת, שהיא מטפסת צוקים בזמנה הפנוי, הסבירה לי איפה תהיה החנות היחידה שתמכור לי מיכל גז הברגה, וזה יומיים נסיעה מפה צפונה קרוב לעיר זאדאר. היא גם המליצה לי על מקומות קמפינג בהם אוכל ללון לאורך הדרך כמעט עד איטליה, כולם ממוקמים בשמורת טבע גדולה שהיא מסתבר ביתם של אתרי הטיפוס הטובים ביותר בקרואטיה. בעוד שבוע בערך אני מתוכנן להגיע לטרייסטה אשר נמצאת על אדמת איטליה ומשם להמשיך לחצות את צפון איטליה היפה מערבה לכיוון ספרד.

זה רבותי, ואני לא צוחק, התמרור הכי נפוץ בקרואטיה.

ספליט היתה תחנת רענון מושלמת עבורי ואני שמח שנשארתי פה שלושה ימים מלאים, אך גם למי שאינו זקוק לרענון או לטיפול לאופניים, אלא סתם חושק בחופשה בעיר מהנה, עם חופי ים שלווים, ארכיטקטורה רנסאנסית, אוכל מעולה ואנשים נחמדים. ספליט היא היעד האולטימטיבי. אם זה היה לבחור בין דוברובניק לספליט היתי בוחר בשנייה. וזה עוד לפני הגעתי לזאדאר שאמורה להיות מן שילוב של הטוב של כל אחת מהן, עוד יומיים נדע. מבטיח לדווח חי מהשטח.

 נ.ב.

בין אם ניסיתם או לא, יש בעיה עם כפתור הPayPal ב"טאב המפתיע", אני עומל על תיקונה ואודיע ברגע שזה יסתדר.

לפוסט הבא