ההר השחור כל ימות השנה

זהירות! נסיעה באופניים במונטנגרו מסוכנת לבריאות! כן, הכבישים מעולים, הנהגים זהירים, מזג האוויר מעולה אבל הנופים! אוי, הנופים! הזכרתי לעצמי את הילד מהסיפור "אפרים מביט לשמים". פעמים כמעט נשתלתי בתוך עץ ופעם אחת כמעט החלפתי לעצמי את הראש עם תמרור. ועוד איזה תמרור:

מה??

שלא לדבר על כל העצירות ש"נאלצתי" לעשות כדי לצלם. כל כך יפה פה וידידותי למשתמש (דובר האנגלית) שבשילוב עם מחירים נמוכים פי 3 עד 4 מאלו שבארץ, מונטנגרו הופכת בעיני ליעד תיירותי מספר אחד באירופה.

אבל תרשו לי לחזור רגע אחורה, או כמו שאומרים באנגלית - ראשית דברים ראשונים. נתחיל מבר. הישוב, לא הבחורה. כבר אמרתי שבר מקום מקסים ואני עדיין עומד מאחורי האמירה הזו. האוכל פה מצויין, לא משנה מה לקחתי ואיפה. פאסט פוד דרך אגב, כמו בכל איזור הבלקן זו ממש לא מילה גסה, ושלטים כגון "Best Fast Food" נפוצים למדי וכלל אינם מביישים את בעליהם. חוף הים של בר סיפק לי שלוש שעות שיזוף מהנות ואני לא יודע להסביר את זה אבל כל הבחורות בעיר הזו נראות בדיוק אותו דבר, זו פשוט תחושת דג'ה וו בלתי פוסקת ודרך אגב, המודל המקורי שממנו יצקו את כולן היה קרוב לשלמות.

חזרתי מהשיטוט הרכוב שלי בעיר להוסטל שנמצא כ-2 ק"מ ממרכז העיר והוזמנתי על ידי קסנדרה, הבת של בעלי המקום, וחבריה המונטנגרים לפעילות מונטנגרית אופיינית – שתיית בירה מבקבוקי פלסטיק של שני ליטר וירידה על כל האלבנים בעולם באשר הם (יש בינהם שנאה עמוקה). קסנדרה וחבריה לא הפסיקו לצחוק על זה שהם יודעים חמש שפות - קרואטית, סלובנית, מקדונית, מונטנגרית וסרבית, פשוט כי הן כולן זהות לטענתם. כשצופים מהצד במונטנגרים מגלים שהם רוב הזמן שותים, משחקים דוראק וכמו כן כל כמה מילים משחילים איזה "בלאט" לשיחה. במילים אחרות, הם רוסים.

כבר עצמתי עיניים כשבחדר המשותף, שעד כה אוכלס על ידי בלבד, הופיעה מרגרט - בחורה הולנדית שהסבירה לי שהיא עושה בי-טריפ. לא היתי בטוח אם זה טיול סוג ב' או אם זה טיול שמערב איכשהו דבורים ואז היא הסבירה לי שהיא עוברת אך ורק בין ערים שהשם שלהן מתחיל באות B.

היא התחילה בברלין, המשיכה לברטיסלבה, לבלאד בסלובניה ועוד ועוד, ועכשיו היא בבר. לאורך השנים כשתיכננו את מסלולי הרכבות באירופה, השיקול של לחבר בצורה נוחה ערים שמתחילות באותה האות מעולם לא היה העיקרי ועל כן מרגרט חווה מזה שבועיים נסיעות קשות ושינה קלה. ועל כן היא הודיעה לי שהיא נכנסת לישון באופן מידי. מהרגע הראשון שראיתי את מרגרט לא חיבבתי אותה במיוחד, יש בה משהו אנטיפתי מעצבן, אך עם זאת שמחתי מאוד שהיא הגיעה, אפילו אם זה רק כדי לישון, שכן החדר היה מפוצץ יתושים וכעת מרכז העניינים עבר ממני למרגרט שהיוותה פיתיון יתושים נהדר.

קמתי בבוקר לקול צלצול הטלפון ושמחתי לשמוע מצידו השני את קולה של נעמי, פחות נהנתי לשמוע את קולה של פתיון היתושים שישן מתחתי צועק לי "אתה יכול לפסיק לדבר אולי! אני רוצה לישון". נימנתי עוד כשעתיים כשלבסוף יצאתי לדרכי ובפעם הראשונה בטיול לא הטרידו אותי יותר עליות, ירידות, שיפועים או באופן כללי מה תוואי השטח הצפוי לי. ולא כי ידעתי שהוא הולך להיות קל, אדרבא, הוא היה צריך להיות אחד מהפחות נעימים שאפגוש מאז דרום אלבניה. העניין הוא שזה הפך להיות לא רלוונטי. אני מגיע לעלייה, נעמד על הפדליים, חושב על שיר שאם היתי שומע אותו עכשיו זה היה עושה לי הכי טוב, שם את השיר הזה בפנחס השני ומפדל כמו מכונה בלי הפסקה, 100 מ' גובה 200 מ' גובה, לא משנה לי. אני לא אגיד שאני נהנה מזה במיוחד, אבל זו בכל מקרה לא סוגיה שמטרידה אותי יותר.

אני מניח שהתשובה היא לא

יש איזה חוצפן שבנה לו בית על האי שפיץ הזה, זה בטח קשור איכשהו לישו.

סבטי סטפאן. הירידה לשם היתה כל כך חדה שבשום שלב לא הצלחתי לבלום כדי לצלם את המקום המיוחד הזה ממש מלמעלה.

לקראת הגעה לקוטור התחיל לבקוע רעש מעצבן מאיזור הציר של הפדלים ואני אומר מעצבן כי זה בדיוק מה שהוא היה. המשמעות המכנית שלו פחות הטרידה אותי מהרעש עצמו אשר נשמע בדיוק כמו בן אדם נודניק שמצקצק בלשון בכל פעם שאני משלים סיבוב עם הפדלים. אני אומר לכם, זה היה עינוי סיני, לא יכלתי לסבול את זה וכשהגעתי לקוטור מילאתי את המיסב של הפדלים בשמן בתקווה שזה יפתור את הבעיה. אם מחר אני נוסע והרעש הזה ממשיך, אני זורק את האופניים לפח. אני מוכן לנסוע על אופניים בלי הילוכים ובלי ברקסים, לעזאזל אני מוכן לנסוע בלי מושב, אבל הרעש הזה פשוט בלתי נסבל. אם היה משהו שהצליח לשכך במעט את הרעש המעצבן הזה היו אלה הנופים המדהימים שמפרץ קוטור חשף בפני בשעת הפידול האחרונה שלי, לקראת סיום גמיעתם של עוד כ90 ק"מ נוספים במסלול.

על מנת שאוכל לחלוק איתכם את היופי המיוחד של מפרץ קוטור אשתמש גם בתמונות אך בנוסף אין מנוס מלחזור כמה שנים אחורה ולהסביר איך הכל התחיל. ובמקרה של קוטור - לעידן הקרח.

בתקופת הקרח האחרונה, מונטנגרו, על אף שתושביה דאז לא קראו לה ככה, היתה הנקודה הדרומית ביותר באירופה שאיכלסה קרחונים. הרצאה על מה זה קרחון תבוא באחד הפוסטים הבאים כשאהיה קרוב יותר לאלפים ויתחשק לי לדבר על קרחונים, אז בנתיים תסתפקו בהסבר שקרחון זה גוש קרח עצום (נהר קפוא אם תרצו) שמחליק לו לאיטו על היבשה בכיוון כללי מטה, ובדרכו חוצב את הקרקע שסביבו בצורה חדה במיוחד. אם במקרה הוא פוגש בדרכו ים ואז מסיבות שונות ומשונות הוא גם מחליט להעלם מהעולם (כלומר להינמס) ואז העמק התלול שהוא השאיר מאחוריו מתמלא במים, מתקבל משהו שנקרא פיורד. יש כאלה הרבה בסקנדינביה למשל. במונטנגרו הקרחון הצליח ממש בדקה התשעים של עידן הקרח לחצוב את דרכו עד לים התיכון ואחרי עוד כמה שנים בהם כוחות הטבע המשיכו בשלהם ומים ורוח תיעלו את העמק עד לנקודת המוצא הנוכחית שלו, התקבל המפרץ המדהים הזה שרק בקושי מתחבר לבסוף לים התיכון (האדריאטי) במיצר ברוחב של כ300 מ'. זה נראה כמו אגם, זה מתנהג כמו אגם אבל זה לא אגם. זה מפרץ. והוא נחשב לאחד המפרצים המוגנים ביותר בעולם. אין לי מושג מה ההגדרה הזו אומרת אבל כשמגיעים לבפנוכו שלו אכן מתמלאים בתחושת ביטחון מופלאה.

מיד כשהגעתי לפינת המיצר שבה עוברים מנסיעה צפונה לנסיעה דרומה, גיליתי שיש מעבורות נחמדות שמעבירות לצידו השני של המיצר כל מי שרק חפץ בכך יחד עם כלי התחבורה שלו. זה היה מפתה שכן זה חוסך לי כ-50 ק"מ של פידול לאורכו של המפרץ אך לא נשברתי ולשמחתי המשכתי ותוך דקות ספורות נחשף לפני אחד הנופים היותר מיוחדים שיצא לי לראות בעולם, ובטח שהדרמטי ביותר מאז תחילת הטיול.

מדובר בצוקים של יותר מ1500מ' שצונחים למי המפרץ מכל עבר, ויחד עם צורה מאוד מיוחדת, פרקטלית משהו, של המפרץ הזה והעיירות העתיקות מלאות הצריחים והמגדלים שפזורות לאורכו, מתקבלת תפאורה יחידה במינה.

מה שהיה לא פחות דרמטי היא מן ספינה ענקית שלפתע צצה מתוך המיצר הזה.

אלו היו 15 הק"מ שהכי נהנתי לפדל עד כה ואני כולי ציפייה לעשרות הק"מ שעוד מחכים לי - כביש מושלם, אווירה מושלמת, מישור מושלם, מזג אוויר מושלם. רק רעש הציקצוק הזה של הפדלים. באמת, אם הוא ממשיך גם מחר אני אפעל לפי המנהג המקדוני -  אני אביע משאלה, אגע בזה שלי ואשליך את האופניים למים.

היום עשיתי סיבוב בעיר העתיקה של קוטור, מקום מקסים ומיוחד שנהרס קלות על ידי נחילי התיירים שזורמים בסמטאותיו, ועוד זן התיירים הגרוע מכל – אלה שמצלמים עם העין צמודה לעיינית של המצלמה ושאחרי 36 תמונות צריכים להחליף פילם. מה הם אלבנים?

לא נכנסתי לבדוק מה ישו עשה הפעם

הצוקים עולים גבוה מעל העיר העתיקה

המים האלה מגיעים ישירות מהנקיק הזה שממול

משוטט בסימטאות

העיר העתיקה של קוטור כפי שנראתה במלחמת העולם הראשונה

העיר העתיקה של קוטור במלחמת העולם השנייה

השעון הזה בן יותר מ250 שנה והוא מפגר רק בעשר דקות!

הם אפילו הקדישו רחוב אחד לישראל

מזל שלאופניים שלי יש גלגל קדמי, אחרת היתי בבעיה. מה שכן אני לא מבין מה הבעיה שלהם לתת לחייזרים ורודים להיכנס לעיר.

מחר אני ממשיך לאורך מפרץ קוטור ומחרתיים אם לא יהיו הפתעות מיוחדות כבר אגיע לדוברובניק, קרואטיה. כזו היא מונטגנרו, קטנה וחמודה ואם ממש רוצים אז אפשר לפדל את כל רצועת החוף שלה גם ביום אחד. אבל אני לא רציתי, אני חושש שזה היה מייצר קולות צקצוק מאיזור הפיקה של הברכיים שלי.

מונטנגרו – אני לא יודע אם יש טיסות ישירות מהארץ, אבל בטוח שיש לדוברובניק וזה מרחק יריקה מפה (ברכב). אם רציתם להציע למישהי נישואים או סתם להיות רומנטים – זה המקום! בואו בהמוניכם.

לפוסט הבא